<h1>ספר הישר לר"ת — שו"ת סימן פ'</h1>
<h2>דף סח.</h2>
[תשובה לרבי אפרים בן יצחק מרגנשבורק.] מתוך דבריך אחי רבי אפרים למדנו בארבעה אתה עוסק. ואם על ארבעה לא אשיבך, על חמש. אנו מפרשים מה אחות אשה מיוחדת שהיא ערוה (יבמות ג' ע"ב), לאפוקי נדה, אע"ג דכתיב בה (ויקרא י"ח) אל אשה בנדת דותה [טומאתה] לא תקרב לגלות [ערותה] וכו', אין התלמוד קורא ערוה אלא דלא תליא ביומי וטבילה. וכן אין דבר שבערוה פחות משנים (קידושין ס"ה ע"ב), אין חזקת נדה בכלל ולא ספירתה. תדע דכי יליף בפרק האומר לחברו (קידושין ס"ז ע"ב) מאחות אשה במה מצינו, מפרש מה אחות אשה מיוחדת שהיא ערוה וכו', וכי יליף מהיקשא דר' יונה אינו מזכיר ערוה דאין משיבין על ההיקש, ואההוא פריך אפילו נדה נמי, אבל על מה מצינו מפרש מה אחות אשה מיוחדת שהיא ערוה וכו', ולא פריך מנדה כלל. ועוד תימא מ"ט יליף ממה מצינו לילף מהיקשא דר' יונה, אלא ע"כ למעוטי נדה, דאם כן לכתוב לצרור גבי נדה דקילא. דגבי לא תקח דאשה אל אחותה ליכא למימר א"כ יכתב לא יקח אצל נדה, כדמקשה אני דתפסי בה קידושי. ותמה אני למה שאלת על דרב יהודה (יבמות ל' ע"א), וכי דרב יהודה עדיפא מדרשא דריש מכילתין. ועוד פריך מהיקשא דר' יונה, לדבריך ותיתי נדה. ושגגתו חטאת אגב ריהטא דזדונו כרת, אבל בע"כ במיוחדת שהיא ערוה לא נקט בכדי. וכל היקש דהאומר לחברו הייתי נותן כאן בעל כרחך דלא תפשי בה קידושי ולא תלי ביומי וטבילה אם הייתי צריך, אך איני חושש להזכיר [ממזר מגו] דברי ר' יהושע. ועוד שאני מראה לך שלא דקדקת בריש מכילתין. ודרב יהודה הכי איתא כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה מחמת איסור הדוחה יבום הרי היא כאשת אח שיש לו בנים, שהוא איסור הדוחה יבום. תדע דבדינא הבא על יבמתו (שם נ"ד ע"ב), דכל עצמו מנדה, לא קאמר מיוחדת שהיא ערוה, כדקאמר בהאומר לחברו, אע"ג דתלמודא קאמר לתרוויהו. והא דמייתינן דרב יהודה בפרק ב"ש (שם קי"א ע"ב) גבי קטן להקים לאחיו שם בישראל (דברים כ"ה), ופריך ואימא ה"נ, דההוא קטן דומה לאיסור אחות אשה שיש לה היתר לאחר זמן ומשעה שנאסרה אין לה היתר, וכן קטן משעה שנולד אין לו היתר באשת אחיו אפילו ימות אחיו ישנו בצרת צרה ודומה לעריות כגון אחות אשה, אבל נדה יש לה היתר כל שעה שטובלת אם היה מת אחיו. ואינה דומה לשום ערוה דאין שום ערוה ליומא אם היתה נופלת לייבום לבו ביום.
